Peah
Daf 27b
משנה: הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים עָֽמְדוּ הָעֲנִייִם בְּפָנָיו אוֹ שֶׁחִיפּוּהוּ בְקַשׁ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שִׁכְחָה.
Traduction
Sur une berge a été oubliée par les ouvriers, mais trouvée par le propriétaire, et vice-versa, ou si les pauvres l’ont cachée, soit en se plaçant devant elle, soit en la couvrant d’issues de paille (306)Voir Siffri sur la section Ki-Thetsé, babli, Sota 45a., elle n’est pas considérée comme oubli (et revient à son maître).
Pnei Moshe non traduit
מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית. וכגון דבעה''ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה''ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע''ג דלא שכחו בעה''ב:
משנה: הַמְּעַמֵּר לְכוֹבָעוֹת וּלְכוּמָסוֹת לַחֲרָרָה וּלְעוֹמָרִין אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמְּעַמֵּר לְגָדִישׁ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְּעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁהוּא גְּמַר מְלָכָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְּמַר מְלָכָה אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה.
Traduction
Si l’on entasse les épis en formes hautes, ressemblant à des casques, ou en formes liées du bas (311)Selon le Mischné aroukha, il s'agit de gerbes placées par le propriétaire à l'entrée, en signe de bonheur, de réussite., ou en ronds (comme des gâteaux), ou en simples gerbes, les droits d’oubli ne s’exercent pas sur ces monceaux; mais, si on les porte de là en grange, ce droit s’exerce de nouveau. ''Si, au contraire, on réunit les gerbes (sans forme) pour les battre, le droit d’oubli subsiste; mais il n’existe plus, si les blés sont transportés de là pour être mis en grange. Voici quelle est la règle: si l’on réunit les gerbes dans un endroit où devra s’achever l’élaboration du blé, le droit d’oubli existe, mais il cesse si, après réflexion faite, on le porte de là en grange; si, au contraire, le blé n’est entassé qu’en lieu provisoire, le droit d’oubli ne s’exerce pas encore, mais il commence au moment de l’entrée du blé en grange.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המעמר לכובעות. המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח''כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע''ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה:
ולעמרים. זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים:
אין לו שכחה. מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור:
ממנו ולגורן. המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור:
המעמר לגדיש. הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה:
ממנו ולגורן. ואם נמלך אח''כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו':
הלכה: רִבִּי יוֹנָה אָמַר מִן לְעֵיל. כְּמַה דְתֵימָר וְכוֹבַע נְחוֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ. לְכוּמָסוֹת. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר מִן לְרַע כְּמַה דְתֵימָר הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי. לַחֲרָרָה. גַּלְגַּל. לְעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָֽׂדְךָ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. מַה קְצִיר שֶׁאֵין אַחֲרָיו קְצִיר. אַף עוֹמֶר שֶׁאֵין אַחֲרָיו עוֹמֶר.
Traduction
R. Yona dit: l’expression ''en forme de casques'', désigne des gerbes arrondies par le haut, et ayant cette forme, comme il est dit de Goliath (1S 17, 5): il avait sur la tête un casque d’argent. Par l’expression ''liées d’en bas'', il faut entendre, selon R. Abina, des gerbes sises sur un creux fait dans la terre, comme il est écrit (Dt 32, 34): tout cela n’est-il pas caché chez moi? (entassé pour ainsi dire en terre). Le terme Harrara désigne la forme ronde ou gâteau. Enfin, si ce sont toutes de petites gerbes devant être réunies, le droit d’oubli ne s’exerce pas; car, dit R. Yohanan, il est écrit (Dt 24, 19): lorsque tu auras accompli la moisson de ton champ et que tu auras oublié une gerbe aux champs, etc. Or, de même qu’une fois la moisson accomplie, on ne la recommence plus, de même, pour que l’oubli soit dû aux pauvres, il faut qu’il s’agisse de gerbes ne servant pas à fabriquer d’autres bottes plus grosses, (en ce cas, seul, l’oubli est dû; mais, au cas où ce travail de mise en bottes est inachevé, le droit d’oubli ne s’exerce pas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'. לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.
ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.
ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני':
ולעמרים. וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני':
הדרן עלך גדיש
הלכה: הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִין וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ שִׁכְחָה דִּכְתִיב קְצִירְךָ וְשָׁכַחְתָּ. שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים אֵינוֹ שִׁכְחָה דִּכְתִיב כִּי תִקְצוֹר וְשָׁכַחְתָּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ חַמָּרִין שֶׁהֵן עוֹבְרִין בַּדֶּרֶךְ וְרָאוּ עוֹמֶר אֶחָד שֶׁשְּׁכָחוּהָ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ שִׁכְחָה עַד שֶׁיִּשְׁכְּחוּהוּ כָּל אָדָם.
Traduction
Si une gerbe a été oubliée par les ouvriers, mais trouvée par le propriétaire, ce n’est pas un oubli légal (dû aux pauvres), parce que le même verset (307)(Dt 24, 5). 9. Le propriétaire ne doit pas éprouver de perte pour cause d'oubli de l'ouvrier. contient les expression ta moisson et si tu oublies (toi-même); de même, si le propriétaire l’a oubliée et que les ouvriers la retrouvent, l’oubli est également nul, en vertu des mêmes expressions rapprochées (il faut que l’oubli provienne du moissonneur, pour être légalement dû). Selon R. Simon b. Juda au nom de R. Simon, si même des asniers en parcourant la route voient une gerbe oubliée par les ouvriers et même par le propriétaire, ils ne peuvent pas y toucher jusqu’à ce que tous l’aient oubliée et abandonnée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'. ומ''ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה''ב ולא שכחוהו פועלים ג''כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה''ב והפועלים:
וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה''ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ''ג בדברי ר''ש בן יהודה משום ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא''ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה''ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר''ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה''ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם:
הָיָה עוֹמֵד בָּעִיר וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שְׁכֵיחִין עוֹמָרִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּשְׁכָחוּהוּ אֵינוֹ שִׁכְחָה. הָיָה עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שְׁכֵיחִין עוֹמָרִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוּ שִׁכְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ וְלֹא בָּעִיר וְשָׁכַחְתָּ. רִבִי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אַף לְעִנְייָן מִצִיאָה כֵן. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּיָכוֹל לִיגַּע בָּהֶן בְּתוֹךְ הָעִיר אֲפִילוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לִיגַּע בָּהֶן אֲפִילוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ.
Traduction
Si un propriétaire, se trouvant en ville, dit: je sais que les ouvriers oublient des gerbes en tel ou tel endroit, l’oubli n’est pas réel ni dû aux pauvres (308)Voir Babli, Baba Metsia 11a.. Mais, s’il se trouve au champ et dit: je sais que les ouvriers oublient les gerbes de tel endroit, l’oubli est bien maintenu, parce qu’il est écrit: Si dans les champs (309)Si aux champs on oublie, cet oubli est aux pauvres. tu oublies, etc. (Ibid.), et non: si tu oublies en ville. Selon R. Zeira au nom de Samuel, il en est de même à l’égard des trouvailles, (on observe les mêmes règles). A quel cas s’applique la règle des trouvailles? Dépend-elle de la possibilité d’atteindre la trouvaille? Qu’importe alors que ce soit en ville ou dans les champs (310)''S'il peut l'atteindre, il devrait l'avoir acquis d'avance par son sol; s'il ne le peut pas, cela ne lui sert pas plus d'être au champ que d'être en ville.''. Oui, dit R. Aba bar Cahana ou R. Yossa au nom de R. Yohanan, il faut les deux conditions réunies, et même pour une trouvaille faite dans son propre champ, pouvoir la toucher de la main.
Pnei Moshe non traduit
היה עומד בעיר. ה''ג בתוספתא שם בעה''ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה''ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ''ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ''ל דהש''ס ס''ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה''ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת:
אף לענין מציאה כן. מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה:
מה אנן קיימין. ופריך הש''ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה:
אם ביכול ליגע בהן. כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע''כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא''כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו:
וקא''ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'. כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו:
אִם עוֹשֶׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִייִם. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעוֹשֶׂה כֵן 27b גוֹזֵל הָעֲנִייִם. פּוֹעֵל שֶׁעָשָׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל לְבַעַל הַבַּיִת וְלָעֲנִייִם וְעַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.
Traduction
L’on ne peut imposer aux ouvriers la condition que leurs fils les suivront etc., ce serait voler.'' Si c’est un propriétaire qui agit ainsi, il spécule du glanage et vole les pauvres. Si c’est un ouvrier, il vole à la fois le propriétaire et les pauvres (303)L'ouvrier ferait à son fils une part de glanage trop forte, aux dépens du propriétaire et des autres pauvres..
Pnei Moshe non traduit
אם עשה כן. אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה''ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.
בעה''ב שעשה כן. אם התנאי היה מהבעה''ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי''כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה''ב מרויח משל עניים:
פועל שעשה כן. והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה''ז גוזל לבעה''ב ולעניים שאילו ידע הבעה''ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ''כ ואע''פ שהלקט של עניים הוא מ''מ קרי ליה גוזל לבעה''ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה''ב ונוטל יותר משכרו:
ועל זה נאמר וכו'. ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני':
רַב יִרְמְיָה וְרַב יוֹסֵף חַד אָמַר אֵלּוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם. וְחָרָנָא אָמַר אֵלּוּ שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן. לְסַמְיָא צְווָחִין סַגְיָא נְהוֹרָיָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק וַעֲנִייִם מְרוּדִים תָּבִיא בָּיִת. אָמַר רִבִּי אָבִין אִם עָשִׂיתָ כֵּן מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הֵבֵאתָ בִּיכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. נֶאֱמַר כָּאן תָּבִיא. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ תָּבִיא בֵּית י֨י אֱלֹהֶיךָ וגו'.
Traduction
Il est dit (d’eux): ne recule pas la limite de ceux qui montent (304)Au lieu de lire de mot olâm (monde), on peut lui supposer des voyelles différentes et lire ôlim (qui montent)..'' R. Jérémie et R. Joseph interprètent diversement l’application de ce verset: selon le premier, il s’agit là de ceux qui sont montés (305)En se souvenant de la sortie d'Egypte, où tous les Israélites étaient égaux, où il n'y avait ni riches ni pauvres, l'on doit prendre en commisération ses frères malheureux. en Egypte (les enfants d’Israël); selon l’autre, c’est un euphémisme pour désigner au contraire ceux qui sont descendus de leurs biens (qui les ont perdus), de même que, pour ne pas faire de peine à l’aveugle, on l’appelle: plein de lumière. R. Isaac rappelle que le verset: tu mèneras à la maison les pauvres errants ou persécutés (Is 58, 7) a été interprété par R. Abin, comme suit: en agissant ainsi, on accomplit une œuvre aussi méritoire que d’apporter les prémices au Temple de Jérusalem (ou la maison par excellence), puisque l’on emploie le même mot tâbi dans le dit verset et dans celui-ci: tu offriras dans la maison de l’Eternel ton Dieu, les premiers fruits mûrs de tes terres (Lv 23, 19).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יצחק ועניים מרודים תביא בית. איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה:
הָיָה כּוּלּוֹ מְחוּפֶּה בְקַשׁ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁשָּׁכַח יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. וְסוּמָא לֹא כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ בְקַשׁ מְחוּפֶּה הוּא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁים. אֲתָא דְּרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי זְעִירָא כְּמַה דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הָעֶלְיוֹן כֵּן רִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁים.
Traduction
Si les pauvres, pour cacher une gerbe, l’ont couverte d’issues de paille, etc.'' Mais, quelle est la règle si tout en est obstrué? On peut déduire la réponse de ce qui est dit plus loin (6, 10): ''tout ce qui est oublié par un moissonneur aveugle est dû aux pauvre.'' Or, pour l’aveugle, tout est pour ainsi dire couvert (de même ici, c’est dû aux pauvre). R. Yona dit que, selon la Mishna, ce qui est couvert d’issues n’est pas un oubli; c’est qu’il s’agit du cas où l’on se conforme à celui de R. Zeira, qui dit (4, 4 fin): deux gerbes superposées ne forment pas un oubli, si l’on se souvient de ce qui est superposé; de même, R. Yona parle ici du cas où l’on se souvient des issues.
Pnei Moshe non traduit
היה כולו מחופה בקש. דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש''ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו:
נשמעינה מן הדא דתנינן. ס''פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה''נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה:
בזוכר את הקשים. הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה:
אתיא. הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר''ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע''ג חבירו דקאמר ר''ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא''ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה:
Peah
Daf 28a
משנה: 28a בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הֶבְקֵר לָעֲנִייִם הֶבְקֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין אֵינוֹ הֶבְקֵר עַד שֶׁיַּבְקִיר אַף לָעֲשִׁירִים כִּשְׁמִיטָּה. כָּל עוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב וְאֶחָד שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וְשָֽׁכְחוּ בוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר אֵינוֹ שִׁכְחָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין שִׁכְחָה.
Traduction
L’école de Shammaï dit (312)''Babli (Baba Metsia 30b); (Eduyot 4, 3) et 4.'': si l’on a abandonné des produits aux pauvres seuls, l’abandon est réel (et l’on est dispensé de la dîme); selon l’école de Hillel, les produits ne sont considérés comme tels que s’ils sont aussi bien abandonnés aux riches qu’aux pauvres, comme cela a lieu pour les fruits de la shemita (7ème année de repos). Si toutes les gerbes du champ ont chacune la mesure d’un cab et que l’une d’elles ayant la mesure de quatre cabs ait été oubliée, elle n’est pas considérée comme oubli (laissée aux pauvres), selon Shammaï; mais, selon Hillel, elle est classée comme telle.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר. מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב''ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו''ל למיכתב עזוב איתם ומה ת''ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה:
ובה''א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת''ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.
הלכה: רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן טַעֲמַייְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי לֶעָנִי וְלַגֵּר מַה תַלְמוּד לוֹמַר תַּעֲזוֹב אוֹתָם יֵשׁ לָךְ עֲזִיבָה אֲחֶרֶת כְּזוּ. מַה זוּ לָעֲנִייִם וְלֹא לָעֲשִׁירִם. אַף מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר לָעֲנִייִם וְלֹא לָעֲשִׁירִם.
Traduction
R. Hiya indique, au nom de R. Yohanan, quel est le motif qui a guidé l’école de Shammaï (313)Voir Mekhilta sur la section Mischpatim, (Ex 23.; comme il est écrit pour la pea, (Lv 19, 10): c’est pour le pauvre et l’étranger; à quoi bon ajouter les mots: tu abandonneras ces produits? C’est pour dire qu’il y a encore une autre sorte d’abandon semblable à celui-ci; et, de même que dans ce verset, il s’agit seulement de parts dues aux pauvres, non aux riches, de même cet abandon spécial pourra être fait tout exclusivement aux pauvres.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמייהו דב''ש וכו'. כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמַייְהוּ דְּבֵית הִלֵּל תִּשְׁמְטֶנָּה וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וּנְטַשְׁתָּהּ יֵשׁ לְךָ נְטִישָׁה אֲחֶרֶת כְּזוּ. מַה זוּ בֵּין לָעֲנִייִם בֵּין לָעֲשִׁירִם. אַף מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין לָעֲנִייִם בֵּין לָעֲשִׁירִם.
Traduction
Selon R. Simon b. Lakish, l’avis de l’école de Hillel (314)Voir Glose des tossafistes en Pessahim 57a. s’appuie sur ce verset (Ex 23, 11): les terres resteront en friche (pendant l’année du repos agraire); à quoi bon y ajouter encore l’expression tu l’abandonneras? c’est pour dire qu’il y a encore un abandon dans les mêmes conditions que celui-ci: de même que pour la shemita, l’abandon s’adresse à tous, aussi bien aux pauvres qu’aux riches, de même tout autre abandon légal doit comporter les mêmes conditions.
מַה מְקַייְמִין בֵּית הִלֵּל טַעֲמֵיהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי. תַּעֲזוֹב אוֹתָם מִיעוּט זוּ לָעֲנִייִם וְלֹא לָעֲשִׁירִם. אֲבָל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין לָעֲנִייִם בֵּין לָעֲשִׁירִם. מַה מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּאי טַעֲמֵיהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ נְטִישָׁה מִיעוּט זֶה בֵּין לָעֲנִייִם בֵּין לָעֲשִׁירִם. אֲבָל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר לָעֲנִייִם אֲבָל לֹא לָעֲשִׁירִם. אָמַר רִבִּי אָבִין מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֶׁיַּבְקִיר אַף לָעֲשִׁירִים כִּשְׁמִיטָּה.
Traduction
Comment l’école de Hillel ne tient-elle pas compte du motif de Shammaï? Elle objecte que l’expression tu les abandonneras (dont Shammaï prétend tirer une induction additionnelle) indique qu’ici l’on fait une exception en faveur des pauvres seuls, non des riches, tandis que d’ordinaire les produits abandonnés appartiennent à tous. Comment à son tour, l’école de Shammaï n’accepte-t-elle pas la raison déterminante de Hillel? C’est que, dit-elle de son côté, le verset invoqué par Hillel ne fait ressortir qu’une exception, où l’abandon est fait également aux riches comme aux pauvres; mais d’ordinaire, il s’adresse aux pauvres seuls. R. Abin dit que le langage de la Mishna vient appuyer l’avis de R. Simon b. Lakish (qui justifie Hillel), à savoir que l’abandon est seulement considéré comme tel, si les produits sont à la disposition de tous, même des riches, comme cela a lieu pour les fruits de l’an de la shemita.
Pnei Moshe non traduit
מה מקיימין ב''ה טעמייהו דב''ש. ומאי עביד להו בהאי קרא דב''ש וקאמר דב''ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים:
מה מקיימין ב''ש קרא דב''ה. וקאמר דב''ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר:
לישן דמתני' מסייע לר''ש בן לקיש. אע''ג דר' יוחנן ור''ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב''ש ומר מפרש טעמייהו דב''ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב''ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב''ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר''ל דב''ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו:
הבקיר לבהמה. מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.
הֶבְקֵר לִבְהֵמָה אֲבָל לֹא לְאָדָם לְגוֹיִם אֲבָל לֹא לְיִשְׂרָאֵל. לָעֲשִׁירִם אֲבָל לֹא לָעֲנִייִם דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. לְאָדָם אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא לְגוֹיִם. לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר אֲבָל לֹא לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵין הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. אָמַר רִבִי לָא בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר.
Traduction
Si l’on émet la condition que l’abandon est fait seulement aux animaux, non aux hommes, ou aux étrangers mais non aux israélites, ou aux riches mais non aux pauvres, tous sont d’accord (R. Yohanan et R. Lakish) que l’abandon est nul (et les parts légales sont dues). Mais, si l’on établit la condition que les produits seront abandonnés aux hommes et non aux animaux (315)Tossefta sur Pea 3., ou aux Israélites et non aux étrangers, aux pauvres de cette ville et non à d’autres villes, cela fait l’objet de la discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, de savoir si c’est valable ou non: d’après l’avis de R. Yohanan (sur l’opinion de Shammaï qui admet la déduction additionnelle), c’est valable; d’après R. Simon b. Lakish (qui procède par exception), l’abandon est nul. Selon R. Ila, ils expriment des opinions diverses très-explicitement (sans qu’il faille recourir à des déductions): R. Yohanan dit qu’un tel abandon est valable, et R. Simon b. Lakish dit que c’est nul.
Pnei Moshe non traduit
לגוים וכו' בזה ד''ה אין הפקרו הפקר. כלומר בין לר''י דלא מפרש טעמייהו דב''ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר''ל דמפרש טעמייהו דב''ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ''ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא''כ הכא לא הוי הפקר לב''ה דקיי''ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר''י ור''ל אליבא דב''ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו:
על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר. דלר' יוחנן נפקא להו לב''ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא''כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע''ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד:
על דעתיה דרשב''ל. דמפרש טעמייהו דב''ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א''כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה:
א''ר לא בפירוש פליגין וכו'. כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא:
אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִייָא הָדָא דְאָֽמְרָה הֶבְקֵר לָעֲנִייִם וְזָכוּ בָהֶן עֲשִׁירִין תַּפְלִיגָתָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי מֵאִיר דּוּ אָמַר כֵּיוָן שֶׁאָדָם מַבְקִיר דָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי יוֹסֵי דּוּ אָמַר אֵין דָּבָר יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים אֶלָּא בִּזְכִייָה אֵין הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר.
Traduction
R. Abin bar Hiya dit: le cas où, l’abandon ayant été fait aux pauvres seuls, des riches auront tiré parti de ces produits, fait l’objet de la discussion entre R. Meir et R. Yossé (316)Même série, (Nedarim 4, 10) ( 38d).; selon l’opinion de R. Meir (317)Mishna, (Demaï 3, 2), on se dit que l’homme, dès qu’il abandonne ses produits, les fait sortir de sa possession; dès lors, l’abandon est légalement valable (même pour les riches). Selon l’opinion de R. Yossé, on se dit que les fruits abandonnés ne sortent de la possession du maître que lorsque d’autres ont pris possession des objets (or, l’abandon ne pouvant être fait à des riches, le fait de leur acquisition annule l’effet légal de leur abandon); donc, l’abandon est sans valeur (et les prélèvements légaux dont dus).
Pnei Moshe non traduit
הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין. כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר''מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר''מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ''ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ''ד דנדרים בהלכה י' דר''מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע''ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר:
ע''ד דר''מ דהוא אמר וכו'. השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר''מ ור''י דלדעתי' דר''מ דס''ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא''כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה''ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א''כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה''נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source